Quant

המטבע פותח כדי לפתור את אחת הבעיות הגדולות בעולם הקריפטו: חוסר היכולת של רשתות שונות לתקשר ביניהן. קוואנט מציעה פלטפורמה בשם Overledger, שפועלת כמערכת הפעלה המחברת רשתות שונות ואף בנקים מרכזיים.

המטרה היא לגשר בין הכלכלה הישנה של הבנקים לכלכלה החדשה של הבלוקצ'יין בצורה חלקה.

בניגוד למטבעות אחרים, קוואנט אינה בלוקצ'יין בפני עצמה, אלא שכבת תוכנה וממשק פיתוח (API) שיושבת מעל הבלוקצ'יינים. המערכת המרכזית, Overledger, מאפשרת למפתחים ליצור אפליקציות שעובדות בו-זמנית על מספר רשתות כמו ביטקוין, אתריום ואחרות.

גישה זו חוסכת את הצורך להקים רשתות מורכבות מאפס ומונעת צווארי בקבוק.

השימוש העיקרי הוא עבור ארגונים פיננסיים, בנקים וחברות טכנולוגיה שרוצים לשלב בלוקצ'יין במערכות הקיימות שלהם. קוואנט מאפשרת להם להנפיק מטבעות דיגיטליים של בנקים מרכזיים (CBDC) ולהעביר נתונים וערך בין רשתות שונות.

הפתרון מאפשר לארגונים גדולים לאמץ את טכנולוגיית הבלוקצ'יין בצורה מאובטחת וללא זעזועים במערכות שלהם.

המטבע QNT משמש כאמצעי התשלום העיקרי במערכת, למשל עבור רישיונות שימוש ועמלות למפתחים. הכמות הכוללת של המטבעות מוגבלת מאוד ועומדת על כ-14.6 מיליון מטבעות בלבד, שרובם כבר נמצאים במחזור.

ככל שיותר חברות משתמשות במערכת ונועלות מטבעות לצורך תשלום על רישיונות, כך ההיצע הזמין בשוק יורד, מה שעשוי לתמוך בערכו.

האקוסיסטם של קוואנט מתמקד פחות במשתמשים פרטיים ויותר בחברות ענק (B2B) ומוסדות ציבוריים. מפתחים יכולים לבנות אפליקציות מרובות-רשתות שפועלות ברקע עבור משתמשי קצה מבלי שהם יידעו על כך.

הפלטפורמה משרתת בעיקר בנקים, מוסדות ממשלתיים ורשתות תשלומים בינלאומיות גדולות המעוניינות בשדרוג טכנולוגי.

המייסד, גילברט ורדיאן, נחשב לדמות בכירה מאוד בעולם הסייבר והפיננסים, עם ניסיון עבר בבנק המרכזי של אנגליה, מאסטרקארד וממשלת בריטניה. הצוות מורכב ממומחי סייבר, פיננסים ורגולציה, ומקושר היטב למוסדות הפיננסיים המסורתיים.

רקע עשיר זה מעניק לפרויקט אמינות רבה בקרב גופים מוסדיים שמחפשים יציבות.

קוואנט מתגאה בשותפויות אסטרטגיות עם חברות טכנולוגיה מסורתיות כמו תאגיד אורקל (Oracle) וחברות תשלומים אירופאיות מובילות כמו SIA ו-Nexi. בנוסף, החברה לקחה חלק מרכזי בפרויקט 'רוזלינד' של הבנק המרכזי של אנגליה (BoE) לבדיקת מטבעות דיגיטליים.

שיתופי פעולה אלו מוכיחים את האמון הגדול של המערכת הבנקאית בפרויקט.

המיקום הייחודי כ'גשר' למערכות בנקאיות ולמטבעות דיגיטליים מדינתיים מעניק למטבע יתרון אדיר במקרה של אימוץ ממשלתי המוני. כמות המטבעות המוגבלת במקביל לנעילתם על ידי תאגידים מהווה מנגנון כלכלי חזק שעשוי לדחוף את המחיר למעלה ככל שהביקוש יגבר.

בנוסף, השותפויות המוכחות מראות שיש לפרויקט מוצר אמיתי שמוסדות ענק באמת צריכים ומשתמשים בו.

התלות המוחלטת בארגונים מסורתיים יכולה להאט את קצב הצמיחה והפיתוח בגלל ביורוקרטיה מורכבת של מוסדות ממשלתיים. חוסר השקיפות סביב הקוד של פלטפורמת המקור (Overledger) מרתיע משקיעים פרטיים המחפשים פתרונות מבוזרים לחלוטין הניתנים לבדיקה פתוחה.

בנוסף, מכיוון שרוב הפעילות נעשית מאחורי הקלעים, הפרויקט לא תמיד נהנה מהייפ תקשורתי כמו מטבעות אחרים.

הסיכון העיקרי הוא תחרות מצד פתרונות גישור ופלטפורמות אחרות שמחברות בין רשתות בעולם הקריפטו. בנוסף, חלקה המרכזי של מערכת Overledger מבוסס על קוד סגור, מה שמעלה ביקורת על ריכוזיות יתר מצד קהילת הבלוקצ'יין.

ההצלחה גם תלויה באופן מוחלט באימוץ מצד בנקים וממשלות, שזהו לרוב תהליך איטי שלוקח שנים רבות.

המתחרה הבולטת ביותר היא Chainlink שפיתחה את פרוטוקול CCIP לקישוריות מאובטחת בין רשתות. מתחרות נוספות הן רשתות המיועדות מראש לתקשורת בין בלוקצ'יינים שונים, כמו Polkadot ו-Cosmos.

היתרון היחסי של קוואנט הוא המיקוד המוחלט והייעודי שלה בצרכים של העולם התאגידי ובחיבור למערכות בנקאות מסורתיות סגורות.

בניגוד להרבה מטבעות קריפטו, קוואנט תוכננה מראש ומהיום הראשון כדי לעמוד בדרישות רגולטוריות מחמירות של עולם הפיננסים. צוות הפרויקט אף מעורב אקטיבית ביצירת תקני אבטחה בינלאומיים לבלוקצ'יין, כמו תקן ISO.

עובדה זו הופכת את הסיכון הרגולטורי לנמוך יחסית, ומקלה על גופים מוסדיים לעבוד עימם באופן חוקי ומוסדר.

אם בעשור הקרוב ממשלות ובנקים יעברו להשתמש במטבעות דיגיטליים וטכנולוגיית בלוקצ'יין בצורה רשמית, קוואנט ממוקמת בעמדה מצוינת להיות תשתית החיבור המרכזית העולמית. ככל שיותר מוסדות יאמצו את הטכנולוגיה כדי לייעל מערכות מיושנות, הפוטנציאל של הפרויקט להפוך לתקן מוביל בתעשייה הוא עצום ומשמעותי.

האבטחה של קוואנט נחשבת לגבוהה מאוד ומותאמת אישית לתקני סייבר מחמירים של בנקים ומוסדות ממשלתיים, תוך ליווי של מומחי אבטחת מידע. המערכת אינה מסתמכת על גשרי בלוקצ'יין מסורתיים (Bridges) שלרוב נחשבים לפגיעים להאקרים, אלא על ממשקי תכנות מבוססי קריפטוגרפיה.

עם זאת, היותה של המערכת בבעלות חברה ריכוזית יחסית יוצרת נקודת כשל אפשרית התלויה בפעילות החברה עצמה.